עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
heh...
חברים
Satan
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון

Yo Yo Yo! It's ya boi

18/03/2018 23:20
Kesem
חיים, משהו אקראי, חזרתי, איך הולך
חזרתי, שוב, והפעם לקח לי איזה שנתיים. 
אבל לא נורא, עוד פוסט שבו אני ממלמלת על חיי. 
אבל אני בטוחה שאתה כבר יודע את זה? נכון אף אחד? איך אתה? עבר זמן. 
אני בסדר כזה, בערך. אם זה מעניין אותך.
עברתי על הפוסטים הקודמים שלי, והגעתי לכמה מסקנות.
או ליתר דיוק ידעתי אותם אבל החלטתי לעדכן אותך גם.
אני כן בדיכאון, לא כמו שאמתי קודם, בכלל מתברר שאני בדיכאון הרבה יותר זמן ממה שאני זוכרת. שזה תמיד כיף.
הנסיעות לאמא שלי בכלל לא נמשכות 6 שעות, יותר בכיוון של 8 ביום טוב. וגם הנסיעות לשם עכשיו קוראות פעם בקצת יותר מחודש... אז גם זה נחמד.
זוכר שנכשלתי במבחן הראשון שלי בבית הספר החדש? אז עכשיו אני לא עושה בגרות.
ואני כן חורת לקנדה בתור מדריכה, זה באמת כיף. או... לפחות אני חושבת שזה צריך להיות.
בקיצור, החיים שלי סבבה כזה.
בזמן שנעלמתי הספקתי, לעבור 2 בתים בתוך הקיבוץ. רק גרנו 10 חודשים בערך בקראוון קטן, שישה אנשים. היה... היה מלבב.
להכיר חברים חדשים, להיזרק לקרשים על ידי החברים הישנים.
ללכת להופעה של רידיוהד, וגם של סטטיק ובן-אל, לא ממש מבחירה, הם הופיעו שם ואני עבדתי שם, אז זה קרה. היה נחמד.
להתאשפז ביוסף טל, שזה בית החולים ה'מדהים' באילת. לעבור ניתוח קטנטן בברך בהרדמה מלאה.
לזרוק את החיים שלי לפח.
להתקבל לשנת שירות, להכיר עוד אנשים, כמו שכבר אמרתי להתקבל להדרכה במחנה בקנדה.
לעלות 2 הצגות עם חברי מתיאטרון, את הראשונה אנחנו כתבנו, אני גרמתי לאנשים לבכות. כי היה מרגש. הסצנה שלי הייתה על דיכאון והמנהלת כמעט הורידה אותה ממהצגה.
השנייה הייתה סוף טוב של ענת גוב ז"ל. אני שיחקה את הדתיה אמונה. זה היה שבוע אחרי שיצאתי מאישפוז והייתי ממש חולה וצולעת. היה נחמד.
להכחר עוד חברים אפילו, הפעם מירושליים. ללכת לבקר את אותם חברים מירושליים מהמשפט הקודם, פעמיים.
להתחיל לשתות, להקיא רק פעם אחת מאלכוהול.
להתחיל לעשן, סמים. אבל עם איך שהמצב נראה... סיגיות על הפרק גם כן.
להיות בת 16 ואז בת 17. לחורר לעצמי את האוזניים, מלא עגילים.
ועוד כללללל מני דברים.
אבל בתכלס... אני מעבירה את הזמן בהרגשת ריקנות, ובלי לעשות כלום... כלום ושום דבר.
כי... כי אין לי כוח יותר.
אז כמו שאמרתי, החיים שלח סבבה כזה.
עכשיו אני אעלם לי לעוד כמה זמן, אולי לא אבל.. כי אין לי ממש לאן ללכת.
היה נעים, למלמל עוד קצת. 
יש לי עוד כמה שעות טובות על האוטובוס חזרה הבייתה, אז, בהצלחה לי?

כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה: